כשסטיילינג נגמר "ליד"
כששירה הגיעה אליי היא בדיוק החליפה עבודה. היא רצתה לשדרג את המלתחה ואת הלוקים שלה, אבל הייתה לה הסתייגות: היא כבר עשתה תהליך סטיילינג בעבר, ובסופו הרגישה שזה היה ליד. היא לא קיבלה כלים, וההרגשה שלה לא השתפרה.
איתי היא הייתה פתוחה מהרגע הראשון. היא סיפרה שהגוף שלה השתנה, ושהיא רוצה את קפיצת המדרגה שהייתה חסרה לה. זה בדיוק המקום שבו אני אוהבת להתחיל: לא מהגוף שהיה או מהגוף שאולי יהיה, אלא מהגוף שיש עכשיו.
שלושה מפגשים, שלב אחרי שלב
בבית: לעשות סדר בארון
עברנו על הארון של שירה לפי קטגוריות. על כל פריט שאלנו מה עושים איתו, וכך בנינו תשתית. המפגש הזה נתן לה בהירות: לאן אני לוקחת אותה, לאיזה סגנון, ואיך מלטשים גם את הבגד וגם את התחושה.
בקניון: היא מודדת, אני עובדת עבורה
רוב הזמן שירה הייתה בתא המדידה, ואני ליקטתי לה פריטים לפי רשימת רכישות מדויקת. שם העבודה האמיתית קורית. על כל פריט שאלתי: איך את מרגישה עם זה? את רואה את עצמך לובשת את זה? השאלות האלה הן ההבדל בין לקנות בגדים שיישבו בארון, כמו בפעם הקודמת, לבין לקנות בגדים שבאמת לובשים.
שוב בבית: הסטיילינג עצמו
מהפריטים שנשארו מהמפגש הראשון ומכל מה שנקנה בקניון בניתי לשירה טוטל לוקים מסודרים: החולצה, החגורה, המכנסיים, הנעליים. כל בוקר היא פשוט פותחת את הארון ובוחרת לוק מוכן, בלי להתעכב ובלי "אין לי מה ללבוש".
ואז היא חזרה לעבוד
מהימים הראשונים בעבודה החדשה שירה התחילה לקבל מחמאות. כל הזמן העירו לה כמה יפה היא מתלבשת ואיזו פאשיניסטה היא. כל מחמאה כזו חיזקה עוד יותר את הביטחון שלה, וסגרה לה את כל המעטפת של בגד ודיוק.
בחיים לא הייתי הולכת ככה בלי הדחיפה שלך ואיזה כיף לי שכן 💜
ומה שהכי משמח אותי: היום שירה נהנית לפתוח את הארון שלה כל בוקר.
מתחילה עבודה חדשה? מה אפשר לקחת מהסיפור של שירה
- מתחילים מהארון, לא מהקניון. קודם מבינים מה משמרים, מה משפרים ומה משחררים, ורק אחר כך קונים.
- לא מחכים לגוף אחר. מלתחה טובה נבנית לגוף שיש לך היום.
- בודקים תחושה, לא רק מראה. אם את לא רואה את עצמך לובשת פריט בבוקר רגיל, הוא לא נכנס לארון.
- לוקים מוכנים חוסכים בקרים. כשהסטים מוכנים מראש, ההתארגנות לעבודה לוקחת דקות.